״לתינוקת שלך יש דימום מסיבי במוח, היא חייבת ניתוח חירום עכשיו!״

הגולשת הישראלית הזאת שיתפה בטוויטר את סיפורה האישי, ואף עין לא נשארה יבשה

1 פוסטים
#

Spümøni

‏רוצה לספר לכם משהו שרובכם לא יודעים עליי
תהיו סבלנים כי זה סיפור ארוך.
אני בת 32. נשואה באושר ויש לי שתי בנות, אנה (כמעט 4) ומאי (2).

כשאנה נולדה זה היה היום הכי מאושר בחיים שלי. ילדה ראשונה, מדהימה וקטנה. כשחזרנו הביתה אחרי הלידה היינו בעננים ‏לא ידענו איך להכיל את עוצמת הרגשות הזו.
במשך שבוע ריחפנו, יש לנו את הגוזלית הכי מושלמת שיש, איך אפשר שלא?
אנה הייתה קלה מאוד, לא בכתה הרבה, ינקה מהרגע הראשון וישנה טוב.
ביום השמיני קמנו בבוקר כרגיל, היא ינקה, הייתה ערה קצת וחזרה שוב לישון ‏באיזשהו שלב היא התעוררה בצרחות. צרחות לא טובות. ניסיתי להרגיע אותה והיא רק המשיכה לצרוח ולבכות, הגוף שלה התקשת והתכסה בזיעה קרה. היה ברור שקורה לה משהו רק לא ידענו מה.
פתאום היא פשוט הפסיקה, כאילו הוציאו לה את הבטריות ‏קראתי לאמא שלי (גרה מולי), היא הגיעה וישר אמרה להזמין אמבולנס. אנה לא הגיבה לכלום, לא לקריאות שלנו, לא לצביטות קלות, הייתה בובת סמרטוטים.
העיניים הלכו כל אחת לכיוון אחר ואני חשבתי שאני הולכת למות – מה לעזאזל קרה לילדה שלי?? ‏אמבולנס הגיע ממש מהר. הפרמדיק נכנס, הספיקו לו כמה מבטים באנה כדי להחליט שצריך ניידת טיפול נמרץ. בינתיים אנחנו היינו בכאוס, בעלי צעק לי לארוז תיק ואני בכלל לא ידעתי מה לשים בו, לא הייתי מאופסת בשיט ‏ניידת טיפול נמרץ הגיעה ועליתי עם אנה על האלונקה. כל הדרך המתנדב אומר לי ״אמא יהיה בסדר!!״ ואני בוכה לו ״איך יהיה בסדר?? תראה את הילדה!״

מגיעים למאיר, מחלקת מיון ילדים. תוך דקה כל בית החולים עליה מהאחיות ועד ראש המחלקה ‏מחברים לצינורות, מכונות, לוקחים דגימות ומעלים לסי.טי.
נכנסתי כדי להיות ליד אנה, שמו לה סינר עופרת יותר קטן מהיד שלי. היא נראתה כל כך פיצית בתוך המכונה הענקית הזו. החליקו אותה לתוך המכונה ואני הסתכלתי לכיוון החלון, איפה שעומד הטכנאי ‏במצב רגיל יש שם טכנאי ואולי רופא, אני ראיתי בערך 15 אנשים מאחורי הזכוכית וכולם היו רציניים מאוד. כשהסתיימה הבדיקה הם יצאו מהר ואף אחד מהם לא העז להסתכל עליי.
הייתי בהיסטריה, למה הם לא מסתכלים עליי? מה קרה לה?? ‏חזרנו לחדר טיפולים במיון וראש המחלקה ניגש אלינו ואמר ״לאנה יש דימום מסיבי במוח, אנחנו מעלים אותה על אמבולנס לשניידר, היא חייבת ניתוח חירום עכשיו!״
מה מה מה??? על מה הוא פאקין מדבר? איך דימום? הבוקר הילדה הייתה בסדר.. חשבתי שהלב שלי הולך להתפוצץ ‏לא יכולנו לעלות לאמבולנס. מנהל המחלקה נסע איתה בליווי אחות ישירות לחדר הניתוח שם חיכו לנו שנחתום על טופס הרדמה. הנוירוכירורג הסביר על התהליך אבל לא הצלחתי להקשיב בכלל, ״בבקשה תציל לנו את הילדה!״ כל רגע שבזבזנו היה יקר מדי.
אנה נכנסה לחדר ניתוח. ‏זה היה הזמן המתנה הכי ארוך בחיים שלי. היה כבר כמעט לילה, המשפחות שלנו ואנחנו עמדנו מחוץ לדלת וחיכינו עד שיגידו לנו שהיא יצאה.
הרגשתי שהמחשבות הורגות אותי. איך קרה לה הנורא מכל? למה דווקא לנסיכה הקטנה שלי? ‏המנתח יצא. הניתוח הצליח ואנה תכף תעבור לטיפול נמרץ ונוכל לראות אותה.
זה הרגיש כמו נצח.
כשאישרו לנו להכנס הובילו אותנו לחדר 4, זה כמו טיפול נמרץ בתוך טיפול נמרץ.

אנה הייתה מחוברת לכל הצינורות שיש בבית חולים בערך, מורדמת ומונשמת. בקושי אפשר היה לראות אותה ‏כל כך רציתי לחבק אותה ולא יכולתי. הלב שלי נשבר כשראיתי אותה ככה.
ישר התחלנו שיחות עם הרופאים, הסברים שאלות עלינו ועבר רפואי וכל הזמן הזה הרגשתי שאני בסיוט.
הראו לנו איפה אנחנו ישנים, חדר הורים בטיפול נמרץ. היינו שנינו על מיטה אחת קטנה, זה היה הלילה הכי נוראי בחיי ‏לא הפסקתי לבכות, היה לי גודש בחזה כי לא הנקתי, כאב לי מהתפרים של הלידה. רוב הלילה הלכנו הלוך וחזור מהחדר הורים לחדר 4. מסתכלים על אנה ולא מאמינים.
הבוקר היה מזעזע בדיוק כמו הלילה. אמא שלי הגיעה ושלחנו את בעלי הביתה לארגן תיק מחדש ולהביא לנו את כל מה שנצטרך. ‏הוא נסע ואנחנו נכנסנו לשיחה עם הרופאים. הם הסבירו שלאנה היה כלי דם במוח שהתפוצץ. זה מום מולד ובדרך כלל קורה לפגים, רק שאנה נולדה בשבוע 40+5 מה שהופך את המקרה שלה למאוד מאוד נדיר.
אמרו לנו שהיא בסכנת חיים ושלא יכולים כרגע לדעת מה ההשלכות לעתיד ‏הכינו אותנו לשהות של כמה חודשים בבית חולים.
הייתי כמו רוח רפאים. הסתובבתי במחלקה עם השמיכה הקטנה שלה עליי, הציעו לי תרופות הרגעה כדי שאצליח לישון ואני רק רציתי לחבק את אנה ולא יכולתי. היא הייתה כל כל שברירית בין כל הצינורות והחוטים ‏עברנו שם הרבה בטיפול נמרץ, כל הבדיקות האפשריות, פרכוסים, קוקטיילים של תרופות, היה לה תיק בכל מחלקה בבית חולים.
אנה ניצחה את התחזיות שלה, אחרי 8 ימים כל הצינורות למעט הזונדה יצאו ואנחנו שוחררנו למחלקה. היינו שם כמעט חודש ולבסוף שוחררנו הביתה (כשאנה עדיין מחוברת לזונדה).
מאז אנה עברה עוד שני ניתוחי ראש ויש לה שני צינורות שאנט (נוצר הידרוצפולוס בעקבות האירוע המוחי), עוד שני ניתוחים בעיניים (בעין אחת יש שיתוק חלקי) ואובחנה עם שיתוק מוחין.
כרגע נמצאת במעון יום שיקומי ‏ומקבלת טיפולים על בסיס יומיומי. הקוגניציה למזלנו לא נפגעה ואנה היא ילדה חכמה בטירוף שמבינה הכל. היא מתקשרת בעזרת מחשב תקשורת (רק עכשיו מתחילה לדבר), לא הולכת ותלויה לגמרי בזולת (188 אחוזי נכות) ‏אנה היא הילדה הכי מדהימה וגיבורה שאני מכירה. היא מרגשת ומצחיקה וכובשת. כל מי שמכיר אותה מתאהב.
אני גאה להיות אמא שלה! היא מלמדת אותי כל יום מחדש מה זו אהבה, התחשבות, סבלנות ונחישות.
כל יום איתה הוא יום בעולם טוב יותר ואני כל כך שמחה שהיא הגיעה אלינו. ‏תודה שקראתם
זה יצא ממש ארוך אבל ככה זה כשפורקים..
נעים מאוד – אנה ❤️
97%
3%