יומן מצמרר: כך ניצלתי ממערכת יחסים אלימה

הוא מתחתן.

הוא מתחתן ומאז שגיליתי את זה אני לא יכולה לישון כמו שצריך.

היא בטח מקסימה, הבחורה שהולכת לחיות איתו. היא בטח מתוקה וכנה וחזקה באופי, זו שהולכת לגור איתו באותו בית ולהביא לו ילדים. היא בטח יפייפיה, זו שהייתי כל כך רוצה להציל.

הלוואי שהיא תהיה חזקה מספיק. הלוואי שהוא התבגר מספיק. הלוואי שהוא לא יהרוס לה את החיים כמו שהוא הרס לי.

לקח לי הרבה זמן להודות שהייתי במערכת יחסים אלימה. זה נגמר לפני שנים, ובכל זאת רק בחודשים האחרונים התחלתי להבין מה היה שם. הקנאה, הרכושנות, האובססיביות.

עם הצלקות שחרוטות לי על הנפש אני עדיין מתמודדת, ובכל זאת, ככל שדיברתי עליו יותר מצאתי את עצמי מפקפקת יותר באמת שלי.

האם זה באמת היה כל כך גרוע? הרי הוא מעולם לא הרים עליי יד, איך אני יכולה להגיד שהוא היה אלים?

נכון, הייתה את הפעם ההיא עם האקדח.. אבל הוא כיוון אותו לעצמו לראש, לא אליי. זה נחשב בכלל? אולי אני משליכה עליו דברים שלא באמת קרו, סתם מגזימה עם הזיכרון שלי.

בסיפור שלו הרי, אני הבן אדם הרע. אני קמתי ועזבתי, אני התחלתי חיים אחרים. מי מאיתנו רואה את המציאות הנכונה?

למזלי, אחרי שנים שלא ראיתי אותו, היום מצאתי את היומן שלי מאותה תקופה. רפרוף קל בדפים העביר בי צמרמורת. מתוך כל עמוד קפצו אליי משפטים כאילו מישהו סימן אותם במרקר אדום בוהק. נורות אזהרה. זה היה הרבה יותר גרוע ממה שזכרתי.

12.7

"אני מודה, לא בא לי לוותר על מסיבות ועל שתייה ועל אילת ודברים כאלה. באמת לא בא לי. אבל אני אוותר קצת, רק קצת. בשבילו. כי הוא יעשה הכל בשבילי והוא יסלח לי על הכל והוא לא יכעס והוא יסמוך עליי תמיד. אז מגיע לו."

16.8

"אני אוהבת את גלעד, טוב לי איתו ולא טוב לי בלעדיו. אבל.. הוא קצת תלותי, וזה קשה. הוא צריך אותי 24/7. הוא תמיד עצוב, תמיד צריך לשמח אותו. נעלב מכל דבר כי אני כל מה שיש לו בחיים אז הוא נפגע ממני מהר. לפעמים בא לי להתפרץ עליו בלי שהוא יאיים להתאבד ובא לי לבלות את היום עם חברות בלי להרגיש רע שאין לו מה לעשות. אני רוצה שיהיו לו חיים חוץ ממני."

10.9

"זה מתחיל להיות חונק. אני מטפלת בו כמו כלב. הוא לא נותן לי ללכת, וכשאני לא איתו הוא מבקש שאני אחזור. אני יוצאת עם חברות והוא נותן לי הרגשה שאני צריכה לסיים מוקדם. אני רוצה להיות שם בשבילו כשהוא צריך אותי, אבל הוא כל הזמן צריך אותי. הוא נתפס לקטנות. כל הזמן נפגע, נעלב, מתגעגע, מתבאס, מקנא. הוא לא נותן לי ללבוש קצר ולא להיות בקשר עם בנים והוא לא רוצה שאני אצא עד מאוחר ולא שאני אשתה אלכוהול. הוא נותן לי המון, באמת. אבל הוא כל הזמן מבקש ממני לוותר על דברים בשבילו. אם הוא אוהב אותי, למה הוא רוצה כל הזמן לשנות אותי?"

03.12

"אני אוהבת אותו. החיבור בינינו הוא הדבר הכי חזק שראיתי. אין בן אדם אחד בעולם הזה שאוהב אותי יותר ממנו, שאכפת לו ממני יותר ממנו. אין עוד אחד שיחייך אליי בבוקר ויחבק אותי חזק כאילו הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים זה להתעורר לידי. אין עוד מישהו שמתאים לי כל כך, שחשוב לי כל כך."

28.12

"איבדתי את השמחת חיים שלי. בערך בתקופה שהתחלתי להיות עם גלעד. כאילו איתו אני בעננים, מאושרת מאוהבת הכל.. אבל משהו בי כבה. פעם היו לי חברים, כאלה טובים, אמיתיים. היו לי חלומות לעשות שטויות, לצאת למסעות, להנות. להיות חופשייה. ראיתי את כל החיים לפניי, כל העתיד פתוח. עכשיו אני לא מרגישה ככה. התרחקתי מכל החברים שלי. נשארתי לבד. גלעד אומר שאני אף פעם לא לבד כי יש לי אותו אבל הוא לא מבין. חופשייה אני כבר לא, והעתיד.. הוא כבר בנוי לי מראש. יהיה לי בעל שאוהב אותי, מכבד אותי, דואג לי. בעל מושלם. ואני אחיה איתו לנצח כלואה בכלוב זהב של אהבה. אני מאבדת את עצמי."

10.2

"לפעמים אני חושבת שאם הוא היה אוהב אותי קצת פחות, הייתי יכולה להיפרד ממנו, רק לקצת, רק כדי לחזור אליו בוכה ומתגעגעת ולהגיד לו איזה טעות עשיתי, בזמן שאני עוד סופגת זכרונות של מסיבות ובנים ואלכוהול ונרגילות ו… חיי חברה(!!!) שהתאפשרו לי."

19.3

"אני משתגעת. רגע אחד אני רוצה להתחתן איתו, לחיות כל החיים בחיבוק שלו, ורגע אחר כך אני מתכננת פרידה. אני מרגישה כל הזמן כאילו אני משקרת לו. אני אוהבת אותו אבל לא יודעת איך אחזיק מעמד איתו. אני מאבדת שפיות. ההבטחות שלו לעולם לא לעזוב אותי כבר מתחילות להישמע כמו איומים."

17.5

"אני לא רוצה לפגוע בו, אני שונאת להכאיב לו. ואני שונאת את העובדה שאם אני אפרד ממנו הוא יגיד שאני עוזבת אותו ברגעים קשים. אני הייתי איתו ברגעים קשים. אני עברתי גיהנום איתו. וזה לא הוגן למחוק את כל זה ברגע אחד שאני נפרדת ממנו. אני כל כך אוהבת אותו אבל אני כל כך.. נמאס לי ממנו."

06.12

"אם לא הייתי כל כך מאוהבת בו, הייתי פשוט שונאת אותו."

………………

החברים שלי שנאו אותו והמשפחה שלי לא סמכה עליו. אבל לאף אחד לא היה סיכוי להפריד אותי ממנו. במשך שנתיים הוא מילא את החיים שלי. הוא היה היחיד שמבין, היחיד שאוהב אותי באמת.

המזל שלי היה ההורים שלי, שתמכו בי כל הדרך. במקום להכריח אותי לנתק איתו קשר, הם הזמינו אותו לבית. שמרו עליו קרוב, השגיחו. נתנו לי סביבה בטוחה ומקום לשתף ולהבין בעצמי מה אני צריכה לעשות. אני משוכנעת שאם הם היו מכריחים אותי לבחור, הייתי בורחת איתו.

עם כל הנושא של אלימות נגד נשים שעולה בזמן האחרון, היה לי חשוב לשתף את זה.

את הצד שלנו, של אלה שלא ידעו שהן קורבן עד שהן ניצלו. ואני כותבת את זה בשבילך. 

את שמרגישה לכודה, אבל כל כך מאוהבת. את שיש לך רגשות אמביוולנטים כלפי הגבר שגורם לך להרגיש הכי בטוחה בעולם, אבל גם לוקח לך את החופש.

את שמסתירה את הדברים שהוא אמר לך מהאנשים שקרובים אלייך, כי עמוק בפנים את יודעת שזה לא תקין. את יודעת שהם יגידו לך ללכת ואין לך את הכוחות לעשות את זה.

את, שמפחדת לפגוע בו, שמפחדת שהוא יפגע בעצמו.

את שמשכנעת את עצמך שאם הוא לא קילל או הרים יד, אז האלימות לא קיימת.

את לא לבד. תפני למשפחה שלך, לחברים שלך. לאיש מקצוע. תסמכי על עצמך, על האינטואיציות שלך שאומרות לך שמשהו לא בסדר.

את לא יכולה לקחת אחריות על החיים שלו, על המצב הנפשי שלו. זו אחריות שבסוף עלולה להרוג את שניכם.

תשחררי אותו. זה לא הופך אותך לחלשה, זה לא אומר שאת עוזבת כשרע או כשקשה. זה אומר שאת בוחרת בחיים.

אני כותבת את זה בשבילכם, הצופים מהצד.

אלה שלא היו שם כדי להבין אבל ממהרים להיכנס ולשפוט. אלה שיגיבו "אם ככה הרגשת איתו היית צריכה ללכת הרבה לפני! בעיה שלך שנשארת."

אלה שיסתכלו עליי בעיניים גדולות וישאלו "אבל איך נתת לזה לקרות?"

אין לכם מושג כמה זה קשה לקום וללכת. אתם לא תצליחו להבין את הפחד מלאבד אותו, את זה שחוזר ומזכיר שאף אחד לעולם לא יאהב אותך כמוהו, שאף אחד לא יקבל אותך עם כל הפגמים שלך כמו שהוא מקבל.

אתם לא תבינו כמה זה קשה להתנגד לאהבה כל כך חזקה, לגבר שייתן לך את הכל, שבשבילו את מרכז העולם. כמה זה קשה לסובב את הגב למי שנשבע לך שאת היחידה שיכולה להציל אותו, את היחידה שתוציא אותו מהבור והוא רק צריך שתחזיקי אותו ותהיי שם בשבילו, כי בלעדייך הוא לא ישרוד.

אני מתחננת – אם אתם מזהים בחורה במצוקה, אם מישהי מעיזה לספר לכם, תשמרו את הביקורת הבונה שלכם בצד ותחבקו אותה. תגידו לה שהיא מדהימה וחזקה ומופלאה, תגידו לה שיש הרבה גברים טובים בעולם שיעניקו לה אהבה בריאה, תגידו לה שזה בסדר לעזוב.

תנו לה לקרוא סיפורים של נשים שעברו את זה, אבל בשקט, תנו לה להבין לבד. תנו לה את הזמן לעכל.

תבטיחו לה שאתם איתה בכל בחירה שהיא תעשה, רק אל תשאירו אותה לבד.

אני כותבת את זה בשבילכם, הגברים. אלה שלעולם לא יחשבו על עצמם כגברים אלימים. אלה שאוהבים בכל הכוח ובדרך היחידה שהם מכירים.

אני לא חושבת שהוא בן אדם רע, זה שהשאיר לי סימנים כחולים על הלב.אני חושבת שהוא היה במצוקה, שהוא לא ידע לאהוב כמו שצריך לאהוב.

יכול להיות שגם אתם מרגישים ככה לפעמים, שאתם לא מצליחים לשלוט ברגשות שלכם, שהבחורה שבחיים שלכם פשוט מוציאה מכם את הצדדים הכי קיצוניים שלכם.

אז אני מבקשת, תפנו לעזרה. תטפלו בעצמכם. גם לכם מגיע חיים שלווים ואהבה בריאה. אל תהיו האיש הרע בסיפור.

ואת, ארוסה יקרה שלו, אני לא רוצה להכיר אותך. לא רוצה לשמוע את השם שלך בחדשות, לא רוצה לראות את התמונה שלך ליד תמונות של מאיה ווישניאק, טטאינה חייקין או מיכל סלה.

אני רוצה להאמין שהוא התבגר והשתנה ושהוא למד לאהוב בדרך לא הרסנית. אני רוצה להאמין שתהיי מאושרת איתו.

בבקשה, תשמרי על עצמך.

(הכותבת ביקשה להישאר בעילום שם)