שלי יחימוביץ החזירה אותי ליום שבו נאנסתי בגיל 7

בהחלטה של רגע, בגיל 33, מצא את עצמו קוסטה בלאק מעלה לרשת פוסט שחושף לראשונה את סיפור חייו המצמרר

1 פוסטים
#

קוסטה בלאק. "באופן טרגי, סיפורי הזוועה מילדותי חזרו על עצמם גם בישראל". צילום: Yanai Yechiel

תגובה חסרת רגישות של שלי יחימוביץ בטוויטר ברשת טלטלה אותו. היא בסך הכל לגלגה עליו וכינתה אותו "גבר מסגביר", אבל זה גרם לו להתפוצץ. "התגובה שלה גרמה לי להרגיש אשם. בדיוק כמו ביום שנאנסתי. היא החזירה אותי בזמן לאירועים שטלטלו את חיי". 

 

 
וכך, בהחלטה של רגע, בגיל 33, מצא את עצמו קוסטה בלאק מעלה לרשת פוסט שחושף לראשונה את סיפור חייו המצמרר בפני העולם. כבר בגיל 7 נאלץ להתמודד עם סיטואציה הזויה, שכמו לקוחה מסרט אימה.

אזהרת טריגר: אונס,  אובדנות

קבלו את הפוסט שלו: 

נולדתי במריופול שבאוקראינה. אני חושב שהייתי בן 7 כשגיליתי לראשונה מה זה הטרדות מיניות ומה זה אונס. לצערי הרב, המגה טראומה הזו מלווה אותי עד עצם היום הזה, 26 שנה אחרי. זו הייתה שעת לילה מאוחרת, אני ואמא שלי חזרנו הביתה אחרי עוד יום עבודה. כשגדלים בעוני, עושים הכל על מנת לשרוד. שום דבר לא הכין אותנו למה שקרה דקה אחרי שנכנסו הביתה. 

 

  

 

גדלתי בלי אבא, שרוב חייו הבוגרים היה באישפוזים, ואמא שלי הייתה המפרנסת העיקרית. היא הייתה מוכרת אלכוהול וסיגריות בלילות בשוק המקומי, במחיר מוזל, על מנת להביא לחם הביתה. אני הייתי שם איתה לעזור, במקום להיות בלימודים. לא פעם היינו חוטפים קללות, יריקות ומכות, גם מעבריינים שרצו דמי חסות וגם משוטרים שרצו את אותו הדבר. היינו מבלים לא מעט בתחנת המשטרה המקומית, אחרי שהשוטרים היו שוברים אותנו במכות ומחרימים לאמא שלי את כל הסחורה. לא היה לזה דין ודיין. אבל אמא שלי אף פעם לא הרימה ידיים. 

 

 

לילה אחרי לילה, היינו חוזרים לשוק בשביל לנסות לשרוד בעיר שהייתה כולה כאוס אחד מוחלט. באותו לילה שחור, חזרנו הביתה אחרי עוד ערב סוער. אמא שלי כרגיל המשיכה לחדרה, לפרוק את הסחורה, ולי אמרה ללכת להתקלח. כמו בכל לילה. כשנכנסתי למקלחת קפאתי לכמה שניות למראה עיניי, ומיד אחרי זה שחררתי צעקה איומה שקרעה לי את מיתרי הקול. ״אמאאא אמאאאא״, והיא רצה ישר אליי, ומיד התעלפה. ילד בן 7 עמד שם המום, בסיטואציה הזויה, כאילו נלקחה ישירות מסרט אימה. 

 

 

 

באמבטייה מלאת דם שכבה אחותי, עם ורידים חתוכים ועיניים עצומות, ומטר לידי שכבה אמא שלי, ספק מעולפת, ספק לא בין החיים בכלל. באותו רגע עוצר נשימה ומלא אימה, ראיתי את אמא שלי ואת אחותי מתות לי מול העיניים. מה ילד בגיל הזה יכול להבין או לעשות? כנראה מתוך אינסטינקט של חוסר אונים רצתי מהבית ודפקתי בחוזקה בדלתות של כל השכנים, כשדמעות חונקות את גרוני וקשה עד בלתי אפשרי להבין מה אני צורח. תוך דקות ספורות חצי בניין היה אצלנו בדירה. 

אמא שלי חזרה להכרה, את אחותי הוציאו מהאמבטיה מלאת הדם וחבשו לה את הידיים. אחרי כמה דקות הגיע האמבולנס שפינה את אחותי לבית חולים. אחותי ניצלה, בנס ממש. אם אני ואמא שלי היינו מגיעים 5 דקות אחרי, זה היה מאוחר מדי. שבוע אחרי זה אחותי סיפרה לנו שהחליטה לשים קץ לחייה אחרי שנאנסה באכזריות ע״י חבורת נערים בשכונה, אותה חבורה שהתעללה בי מינית במשך 3 שנים, יום אחרי יום. אחרי הלילה השחור ההוא אחותי הפסיקה לצאת מהבית, שגם זה לא היה קורה הרבה, מאחר והיא נולדה נכה והתניידה בעזרת קביים או כיסא גלגלים. אני מעולם לא סיפרתי לאף אחד את מה שעברתי, זו הייתה בושה גדולה בשבילי ולא ידעתי איך להתמודד איתה. 

 

 

 

אחרי עוד תקיפה, ואחרי שהכריחו אותי לעשות דברים שלא רציתי, החלטתי לשבור את חומת הפחד ולהתמרד. לא הייתי מסוגל יותר לעשות את מה שהם הכריחו אותי, והחלטתי לשים לזה סוף. תפסתי מקל בגודל הגוף שלי וחבטתי בכל אחד ממי שהקיף אותי באותו הרגע כשאיברי המין שלהם היו מחוץ למכנסיים, בשבילי זה היה הרגע המתאים לתפוס אותם לא מוכנים. מיד אחרי זה רצתי כמו משוגע הביתה. הם לא רדפו אחרי. אבל הפרצופים שלהם רודפים אותי עד עצם היום הזה. 

 

 

 

בחלוף 4 שנים, אבא שלי נפטר, אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. כך לפחות סיפרו לנו הרופאים, למרות שבהלוויה אמא שלי שמה לב איך כל הפנים שלו מלאות תפרים. האם הוא התאבד או נרצח? מעולם לא קיבלנו את התשובה. אמא שלי החליטה שעולים לישראל. הוסללנו לקרית אתא, לשכונת עוני מוכת פשע וסמים. אמא שלי ישר החליטה לשלוח אותי לפנימיה. באופן טראגי, סיפורי הזוועה מילדותי חזרו על עצמם גם בישראל. אחותי שוב נאנסה. אני שוב הותקפתי מינית ע״י חבר גדול ממני בעשור. חבר שסמכתי עליו יותר מכולם. בחלוף השנים הסתבר שמדובר בפדופיל סדרתי. אותו דבר עשה לי השכן שלי, שהיה בגיל של אמא שלי ובן בית אצלנו. זה היה פשוט סיוט. כל עולמי חרב עליי שוב. 

 

 

 

היום אני בן 33, ואני עדיין מתמודד עם קומפלקס טראומה (C-PTSD) בגלל האירועים שעברתי בילדותי. כל חיי האשמתי את עצמי. בדיוק כמו אחותי. אבל אנחנו לא אשמים. ואתן לא אשמות. למה אני בעצם החלטתי לספר את זה? כי הערב שלי יחימוביץ׳ עשתה לי טריגר. התגובה שלה גרמה לי להרגיש אשם. בדיוק כמו ביום שנאנסתי. היא החזירה אותי בזמן לאותם האירועים שטלטלו את חיי. שלי הגיבה לתגובה תמימה שלי בצורה מתנשאת, מנותקת ותוקפנית. 

 

 

קוסטה בלק
"התגובה של שלי גרמה לי להרגיש אשם"

 

 

החלטתי לספר כאן לראשונה את הסיפור שלי כי אני מאמין שהמאבק נגד הטרדות מיניות ותרבות האונס חייב להיות המאבק של כולנו. של גברים ושל נשים. ואם גברים מתקוממים נגד התנהגות פסולה ונאבקים בהטרדות מיניות, זה דבר חיובי. זה סימן שאכפת להם, ולא כי הם ״מסגבירים״. רק ביחד נוכל לשנות באמת. 

 

  

 
הפוסט של קוסטה הפך ויראלי, והוא קיבל מאות תגובות מחזקות. 

"וואו קוסטה אני מתביישת, מתביישת לחיות בעולם שמתייחס ככה לילדים ולנשים. אתה גיבור" 

"מאד עצוב לשמוע, קוסטה. אני כל כך מצטערת שהיית צריך לעבור את כל זה. השיתוף שלך אמיץ מאין כמוהו"

"קוסטה. שברת את ליבי וחיזקת אותו. חיבוק ענק לך איש יקר וחזק. שורד"

כעבור מספר שעות העלה קוסטה סטטוס חדש: "מרגיש הקלה גדולה. מרגיש שלם עם עצמי" 

 בסוף הגיעה גם תגובתה של שלי יחימוביץ: 

 

  

  שלי יחימוביץ

 

קוסטה שיתף את תגובתה בדף הפייסבוק שלו, והוסיף: "היי שלי היקרה, כולנו טועים, כולנו פוגעים, לפעמים אנחנו לא שמים לב. אני מעריך מאד את התנצלותך הכנה, היא נגעה בי, זו גדולה לעשות זאת. כתבת מדויק, למילים באמת יש כוח. הלוואי וכולנו נדע לקחת את הכוח הזה למקום של ריפוי ושותפות אמיתית במאבק כה חשוב נגד פגיעות מיניות. רק ביחד נצליח". 

 

לפרופיל של קוסטה בלאק: פייסבוק טוויטר

 

95%
5%