הישראלים שבחרו לקעקע על זרועם את המספר שהנאצים חרטו בבשרו של סבא
5 פעמים שבני הדור השני והשלישי שיתפו ברשת את החלטתם לצרוב את הזיכרון על בשרם
עם מגן דוד עד יומי האחרון..
עצרו! לפני שאתם שופטים, מעבירים ביקורת או אומרים את דעתכם השלילית אני אומר מראש שלא אכפת לי… לא אכפת לי כי במשך שלוש שנים חשבתי על זה, במשך שלוש שנים חשבתי אם לעשות את זה או לא…והפעם החלטתי לעשות את זה, אולי בגלל המרחק שרק מקרב אותי..
אז אי שם מעבר לים נכנסתי לסטודיו לקעקועים במיאמי וביקשתי מהמקעקע לעשות לי את הקעקוע הזה, הראתי לו את התמונה של היד של סבא והוא לא הבין..
הוא שאל אותי באנגלית:" זה קשור לשואה נכון?" עניתי מיד "כן!" "ולמה את רוצה לעשות את זה?" הוא שאל "זה היד של סבא שלי, רק אם אתה יכול להוסיף לי מגן דוד ליד.." עניתי. והוא חזר ושאל שוב "למה?" עניתי לו עם חזה נפוח וראש מורם.."אני גאה במספר הזה! גאה בסבא שלי" הוא חייך וענה..
"תשובה טובה!" ואז הוא קיעקע לי את המספר הזה.
לפני שנה וחצי יצאתי ממחנות ההשמדה באושוויץ בירקנאו ושאלתי את אבא ביציאה לשם "אבא אם אני אעשה את הקעקוע של סבא?" אבא ענה לי.. "תעשי". לפני כמה חודשיים הלכתי לבקש את רשות סבי לקעקע את המספר שלו והוא ענה לי "אני לא עשיתי את זה מבחירה". (סבתא היתה עם דמעות בעיניים).
יום למחרת התקשרתי לאבא ולסבא לספר להם על הקעקוע.. דרך המצלמה ראיתי את ההתרגשות שלהם.
סבא, אני עשיתי את זה מבחירה! מבחירה להראות המשכיות שלך, מבחירה על היותי יהודיה גאה ובחירה להוכיח דווקא כאן, שניצחנו!
ערב יום השואה, חייבת לציין שכמובן פחות מרגישים את זה כאן, כל כך רחוק מהבית מהמדינה שלי, אבל דווקא כשהכי רחוקים קרובים יותר.
אז למה עשיתי את זה? השתגעתי? פסיכית? לא! אני באמת גאה במספר הזה! וככל שעובר הזמן אותם אנשים עם המספרים על היד הולכים ונעלמים..אני בחרתי בהמשכיות לסבא שלי ועוד 10 שנים שלצערי אותם אנשים עם המספרים על היד לא יראו ברחוב.. אני אהיה שם.
וכמו בכל שנה אני כותבת את המשפט הזה:
גאה להיות דור שלישי לניצול שואה, גאה במגן דוד על צווארי (והיום הוא גם על היד שלי) והכי חשוב..גאה בך סבא!
והפעם זה אמיתי ובלתי ניתן לשינוי אז…עם מגן דוד עד יומי האחרון!
3. משפחת שלו, הבן יוסי והנכדים יאיר וליאור, מקעקעים את המספר של סבתא קיזה קריסטינה שרף
.
יום השואה 2013
4. הבטחתי לסבתא שכל עוד היא בחיים לא אתקעקע
מגיל 16 ידעתי שאני רוצה קעקוע. משיחה עם סבתא שלי באותם ימים על הנושא היא ביקשה שכל עוד היא בחיים שלא אתקעקע. הבטחתי לה באותו יום שכל עוד היא חייה לא אתקעקע.
לפני 3 חודשים היא נפטרה בגיל 100 בשינה.
ההבטחה שהובטחה לפני 26 פגה אתמול
בקעקוע לזכרה ולזכר הסבאים והסבתאות שלי שהיו שורדי שואה
אוהבת ומתגעגעת כל יום יותר ויותר
עינב המקסימה ביקשה קעקוע הנצחה לסיפור של סבתה, ניצולת שואה. סחלב הוא הפרח האהוב עליה והשילוב של הלב הפורח עם המספר שנחרט על ידה במחנה אושוויץ מסמל אופטימיות ומבט לעתיד טוב יותר. תודה עינב שנתת לי את ההזדמנות לקחת חלק קטן בסיפור המרגש הזה 
