הייתי בת 14, הוא היה בן 27, אני חושבת על זה ומקבלת צמרמורת
הבחורה הישראלית הזאת כתבה פוסט מטלטל על מערכת היחסים הסודית שהיתה לה כילדה עם בחור מבוגר ממנה. אזהרת טריגר: ניצול מיני של קטינים
אני מרגישה משוגעת, נקמנית, חשופה.
אבל אני רוצה להוציא את זה. אני צריכה להוציא את זה.
הם אלה שצריכים להתבייש ולפחד. לא אנחנו.
הפוסט שכתבה נועה, ישראלית המתגוררת בלוס אנג'לס, טלטל אתמול את פייסבוק. בפוסט היא מתארת מערכת יחסים סודית שהיתה לה לפני יותר מעשר שנים כשהיתה בת 14, עם בחור בן 27. לפוסט צירפה תמונה משותפת שלהם משנת 2008. כבר אז מישהו הגיב עליה: "משהו מריח פה לא חוקי".
אחרי שבמשך רוב חייה חשבה שזה לגמרי בסדר, הגיע הרגע שבו הבינה שזה אף פעם לא היה בסדר.
וכך היא כתבה:
במשך רוב חיי מאז, חשבתי שזה לגמרי בסדר. זו אני שהתחלתי איתו. אני זו שיזמה. אני פיתיתי. אני רציתי. הייתי בוגרת לגילי. חכמה. חוץ מזה, הרבה "מבוגרים" רצו אותי. כולם – כוכבי רוק, במאים, אנשים – אהבו קטינות. כך לפחות זה הרגיש. אז זה היה לא חוקי. אבל זה היה לגיטימי. בכל זאת, שמרתי את זה בסוד. החזקתי את הכל בפנים במשך שנים. המשכתי לחשוב שזה בסדר, פשוט קצת מוזר.
פתאום מגיע הרגע שבו אני מתחילה לשאול את עצמי: אם זה היה כל כך בסדר, אז למה את לא מפסיקה לחשוב על זה ולקבל צמרמורות? עבר יותר מעשור מאז. אם זה היה כל כך בסדר, אז למה זה היה כל כך בודד? למה הוא היה מוביל אותי ישר לחדר השינה בכל פעם שנפגשנו? למה הייתי בוכה בכל לילה אם זה עשה לי טוב או היה לי כיף? למה הוא היה מבקש ממני תמונות עירום כשהייתי בעיצומו של משבר נפשי, כשנה וחצי אחרי ש"נפרדנו" (בעודי בת 16)?
ואני מתחילה לחשוב, שאם משהו רקוב לך מבפנים, הוא לא היה אף פעם בסדר. אף פעם לא היית מספיק בוגרת בשביל להבין מה זה יעשה לך שנים אחר כך. היית ילדה בת 14 שרצתה שיאהבו אותה. שקראו לה שרמוטה. שקראו לה פתיינית.
וזה גורם לי לרעוד בכל הגוף, מה שאני עושה עכשיו. אני מרגישה מפגרת, משוגעת, נקמנית, חשופה. אבל אני רוצה להוציא את זה. אני צריכה להוציא את זה. הם אלה שצריכים להתבייש ולפחד. לא אנחנו.
ובשבוע הבא נדון בפירוט רב יותר בכך ש"בגירים" רבים ידעו, חשדו, ראו, ולא עשו כלום. העדפתי את אלה שלא עשו כלום, כי רבים אחרים עשו הרבה, וכשאני אומרת "הרבה", אני מתכוונת ל"הטרידו אותי מינית מילולית ופיזית כשהייתי בת 14".
—
הפוסט קיבל עשרות תגובות, רובן המכריע תומכות ומחבקות.
" – כל הסצנה הזאת הייתה גועל. שמחה שברחתי ממנה. ואני חייבת להגיד שפעם ראשונה שפגשתי אותך איתו, זה היה נראה לי מוזר מאוד. אבל גם הייתי אז ילדה ונפלתי באותם המקומות עם אותם האנשים".
