בואו נדבר על מיניות של אנשים עם מוגבלות

בפוסט הכי חשוף שכתב מימיו, מספר שגיא חבושה, חולה במחלת דושן ומשותק בכל חלקי גופו, על הפעם הראשונה

1 פוסטים
#

 

זהו הטקסט הכי חשוף ופולשני שכתבתי אי פעם, טקסט שמדבר על הפעם הראשונה שהייתי עם מישהי, על מיניות ואינטימיות בקרב אנשים עם מוגבלות (בדגש על פיזית).

 

 

אני רוצה להעלות את הנושא הזה כי אני חושב ששילוב של נרטיבים של אנשים עם מוגבלות בתפיסות המיניות שקימות בחברה תשפיע בצורה מרחיבה, בריאה וחיובית על האופן שבו רואים את המיניות והאינטימיות כולה.

לדעתי שיח בנושא הזה עוזר לאתגר את ההבנה ואת ההנחות של אנשים לגבי מהי הנאה ואיך מיניות ואינטימיות צריכה להיראות, זה יעזור לתת מענה לשאלות שלא שואלים ויאפשר לאנשים להבין שגם לאנשים עם מוגבלות יש תשוקות, רצונות וחשקים גם אם זה לא נראה ונתפס ככה.

הפעם הראשונה שלי:

שגיא חבושה

כשהייתי בתיכון החבר'ה מסביב התחילו לדבר על מיניות ואינטימיות. כל השיחות של החברים על איך עושים את הצעד הראשון, איפה נוגעים, איך נוגעים, ואיך זה מרגיש אף פעם לא היו רלוונטיים אלי, אבל הם כן עניינו אותי.

לא הרבה אנשים יודעים או מעזים לשאול אותי, אבל למחלה שלי יש הרבה יכולות והרבה תופעות לוואי, ולא הרבה אנשים יודעים או מעזים לשאול אותי שאלות לגבי התפקוד המיני שלי, אז בואו נגיד ככה – המחלה שלי מונעת ממני לעמוד, אבל זה לא נכון לכל האיברים בגוף שלי.

ועכשיו אחרי ששמנו את זה מאחורה, נחזור לתהליך ההתבגרות שלי. ככל שסקס הפך לחלק מהותי יותר בחיים של הסביבה שלי כך הרגשתי פחות שייך וקשור לסביבה הזו. לרוב החברים שלי היו מחשבות על מי תהיה הראשונה שלהם, לי הייתה המחשבה של מי בכלל תחשוב עלי בקטע הזה?

 

 

ככל שהזמן עבר, שמעתי יותר ויותר סיפורים מאנשים סביבי שחוו רגעים אינטימיים כאלו ואחרים, כל הסיפורים האלו גרמו לי לחשוב שלי בחיים זה לא יקרה, שלעולם אני לא אחווה רגעי אינטימיות כמו רוב האנשים ושלי אין ולא יהיה שום סיכוי עם נשים אז כל הזמן הייתי נשאר עם פנטזיות ומחשבות בראש ואפס מעשיים או ניסיונות לקדם את זה.

כשהתחלתי תואר ראשון זו הייתה הפעם הראשונה שבחורה שאלה אותי אם אני יכול לעשות סקס, עניתי לה שכן, לצערי היא לא שאלה את זה מרצון שנעשה משהו, מה שהיא כן אבל עשתה זה להציע לי לקחת נערת ליווי, חייכתי במבוכה וגיחכתי והמשכנו בדרכנו כאילו לא דיברנו על זה.

שגיא חבושה

עם הזמן יותר ויותר אנשים התחילו לדבר איתי על זה, במיוחד החברים, ובעוד שהייתי די פתוח איתם, תמיד כשההצעה הזו המשיכה לחזור אני המשכתי להתנגד אליה. כשהלכנו לפאנג'ויה כל החבר'ה דיברו איתי על למצוא לי שם סטוץ, אז שמתי חולצה שכתוב עליה "מחפשת שינוי בחיים? זה המקום" אבל חוץ מלהסתכל על בנות בבגד ים לא קרה כלום. בקיצור גם זה לא עבד.

אם היום כל הבנות מתלוננות שגברים לא מתחילים איתן, אז תחשבו כמה זה קשה למישהו כמוני. מאיפה אני מתחיל? מה אומרים? איך עושים את הצעד הזה בכלל? חלק מכם אולי מכירים את הריגוש הזה של לשלוח יד כדי לאחוז לבחורה את היד שלה ולחשוב האם היא תאחוז בחזרה? אני לא.

 

 

אני לא יכול להיות אקטיבי כמעט בשום צורה, חוץ מדרך התכתבויות או בדיבור ושיחות פנים מול פנים, אבל עדיין כשאני פותח שיחות ישר שמים אותי בקטגוריה של הידיד החמוד עם הנכות. כשאני שומע אנשים מתלוננים על זה שבנות הכניסו אותם בFriend zone המחשבה הראשונה שלי זה Bitch please.

כשהחברים שאלו אותי למה אני מסרב לנערת ליווי, אמרתי להם שזה מתוך רצון שזה יקרה מתוך מקום אמיתי, מחובר ואוהב ולא מתוך ניצול או תחושת חובה, מצד שני אם יש משהו שלמדתי בחיים זה שאני לא תמיד מקבל את מה שאני רוצה ולפעמים אני צריך ללכת עד הקצה, להפוך עולמות ולשבור תקרת זכוכית או שתיים כדי להשיג את מה שאני חפץ ורוצה, לא משנה באיזה תחום.

חבושה

תחשבו על זה ככה, אם רוב האנשים יכינו רשימה בגילאי ה20+ של דברים שהם רוצים להספיק לעשות לפני שהם ימותו, הם כנראה לא ירשמו סקס כי זה ברור מאליו שהם יספיקו. אצלי זה לא, תוסיפו לזה את כמות ההורמונים שנאגרו אצלי במשך יותר מעשור, וכמות הסיפורים שאני שומע מחברים והשיחות שניהלנו, את כמה שאני כמהה לחום ואהבה שיש במערכת יחסים בין גבר לאישה ואת העובדה שמילדות אני לא באמת יכול לדעת כמה שנים אני אחיה, ותבינו מה עובר לי בראש.

זו הנקודה שבה התחלתי לדבר על זה יותר ברצינות עם חברים ובאמת לנסות להבין איך אפשר לעשות את זה. דבר ראשון שידעתי זה שאני צריך קודם כל לדאוג שיהיה לי בית ריק ובלי סכנת פדיחה שההורים או האחים יכנסו. דבר שני זה לדבר עם הרופא שלי ולברר אם יש סיכונים שלא חשבתי עליהם, ודבר שלישי והכי חשוב, אם הולכים על נערת ליווי צריך לעשות את זה ממקום מסודר, עם מישהי שמודעת ומבינה למה היא נכנסת, שאוכל לדבר איתה על זה ולשאול אותה, ולא שאיזה מישהו שמנהל אותה יכריח אותה ויגיד לה שזה מה שהיא צריכה לעשות, כי לזה אני לא מסכים.

כשתיאמנו את כל הציפיות, החלטנו שיוצאים לדרך. קניתי לכל המשפחה כרטיסים להופעה, והחברים ארגנו את כל השאר בתיאום איתי. גם הרופא דיבר איתי ואמר לי שאני יכול לעשות הכל בקטע הזה ושבכלל לא הייתי צריך לשאול אותו על זה. ביום שבו זה היה אמור לקרות הייתי מבויש וקר, זה סיטואציה כל כך מוזרה שאתה צריך שאנשים אחרים ידעו שאתה הולך לאבד את הבתולים ויעזרו לך לקיים ולארגן משהו שהוא כל כך טריוויאלי ורגיל לרוב האנשים, שקובעים לך תאריך ושעה לזה, ושאין לך הרבה ברירות ואפשרויות אחרות. זה גם מצחיק שהחברים שלי התרגשו בשבילי יותר ממני.

 

 

בערב הבחורה הגיעה אלי הביתה והתחלנו בלדבר. זה עזר לי ואני מניח שגם לה זה עזר קצת יותר להיפתח ולהבין את המצב שלי. היא אפילו התעניינה בי ולא רק רצתה לבוא ולגמור עם זה. החוויה עצמה הייתה טובה אבל לא מספקת, הבחורה הייתה מתחשבת ועדינה, אבל אני הייתי לחוץ והרגשתי די רע עם הסיטואציה מכל מיני סיבות, ודי הרגשתי שרימיתי כי זה לא היה משהו שהגיע מקשר וחיבור אמיתי בין נשמות, זה פשוט היה משהו יותר קר וטכני, ההפך הגמור ממי שאני.

כשזה נגמר היא איחלה לי רק טוב והביאה לי נשיקה בלחי, זה גם היה הרגע היחידי שהרגיש לי באמת אמיתי, אינטימי ומחובר. זה קרה לפני 4 שנים ומאז אותו ערב לא עשיתי כלום וחזרתי לנקודת ההתחלה, אני רוצה לעשות את זה שוב אבל הייתי שמח שזה יהיה מתוך קשר זוגי ובתוך מערכת יחסים עם מישהי, ממקום אמיתי יותר שמדגיש את היחסים הבין אישיים, ולא רק את האקט עצמו.

חבושה

הרבה אנשים אולי יבקרו את ההחלטה שלי, או ישפטו אותה, אבל לא באמת אכפת לי, כי שמרתי על הערכים שלי, ואני רוצה לראות קודם מישהו נכנס לנעליים שלי, או יותר נכון לכיסא שלי במשך שבוע, ואז ינסה לשפוט אותי. זה אותם הרגעים שעוד פעם עולה בי המחשבה בראש של Bitch please.

הסיבה שאני מספר לכם את הסיפור הזה היא שהנושא הזה של מיניות ואינטימיות בקרב אנשים עם מוגבלות הוא לא משהו שנוהגים לדבר עליו ועל אחת כמה וכמה להתעניין ולשאול עליו, מדובר בנושא סופר אינטימי, חשוף, מביך ורגיש, כזה שנדרש אומץ ועור של פיל לפרסם ולפתוח דיון עליו.

למזלי אני שנים עובד על עור הפיל שלי אז אין לי בעיה לדבר על זה.

 

 

אני יודע שיש ויהיו שני צדדים לפוסט הזה בפן של דיון, תגובות והבנה של הנושא בהקשר שלי ושל אנשים עם מוגבלות פיזית. אני מאמין שנשים רבות יכולות לכעוס על זה ולבקר את זה שאני ורבים אחרים שחיים עם קושי פיזי דומה לשלי משתמשים או השתמשנו בתעשיית הליווי לצורך סיפוק אישי.

בנוגע לכך חשוב לי לציין שאני לא מצדד ותומך בתעשייה הזאת, אני לא תומך או בעד שידול של נשים, ואני לא מתיימר לדעת בוודאות מתי אישה עושה את זה מתוך חופש בחירה ומתי לא, אבל אני גם מבין שזה נושא הרבה יותר מורכב מזה, במיוחד במצבים כאלה כמו שלי שרוב האנשים לא מכירים ומבינים בכלל את הסיטואציה ואת המורכבות שבדבר.

*אני מקבל כל דעה, אבל אני לא אקבל שיפוטיות, אז אם בא לכם לשפוך רעל, תחסכו ממני את זה ואל תגיבו.

91%
9%