אני ימני, אבל מירי רגב שברה אותי

הפוסט של הבחור הזה שבר את הרשת וקיבל אלפי לייקים ושיתופים

1 פוסטים
#

עד כאן.
————
מאתמול אני מסתובב עם תחושה לא נעימה בבטן, מעין כאב כזה שאפילו זולג מעט לאזור החזה.
לא מצליח להירגע.
ראיתי ומאז זה לא עובר.
מה שאני לא עושה, לא עובר.

הלכתי למרפסת עם השותפים – ושתקתי.
פתחתי יין – וסגרתי.
הכנתי קפה ופשוט לא נגעתי בו.
שוכב במיטה אבל המוח לא מפסיק להסתובב בחדר.
לא מפסיק לחשוב – לאיפה הגענו? לכאן?


נולדתי ימני, ואני לא מדבר על זהות היד החזקה.
זאת אומרת, לא בטוח שנולדתי ככה, אבל מה שבטוח ההשפעה הסביבתית תרמה לא מעט.
נולדתי בשנת 91׳ – האמנו לי, הדור שלי ואני ראינו לא מעט.
אמנם בורכתי בהורים נפלאים שידעו לאזן הכל – ועדיין…


מה לא ראינו?
נולדנו לתוך האינתיפדה הראשונה, וגדלנו עם השנייה.
ראינו אוטובוסים מתפוצצים כמעט כל יום בחדשות. חלקינו אפילו ״זכו״ לראות אחד כזה במציאות.
היה לנו מעין ״תחביב״ להשוות כמה מתו הפעם והאם הפעם זה הכי נורא שהיה.
גדלנו לתוך הדולפינריום.
ירדנו מהאוטובוס וברחנו מבתי קפה בכל פעם שמישהו עם מראה ״חשוד״ היה נכנס (מבקש סליחה מאותם ה-״מישהו״).
היינו שם כשרבין נרצח.
היינו שם שגנדי נרצח.
היינו בהתנתקות, במלחמות ובמבצעים לאחר מכן.
וואלה, גדלנו במציאות לא פשוטה.
האמנתי ש-״הם״ מנסים להרוג אותי, כל הזמן. האמנתי שהשאלה היא פשוטה – *מי יהרוג את השני קודם*.
איך יכלתי להיות לא ימני?


בגיל 18 התגייסתי לצבא, חדור מוטיבציה וספוג באהבת הארץ (אהבה שלא דעכה אף לא במעט עד עצם היום הזה).
במהלך שירותי הצבאי נערכו בחירות ומבלי לחשוב פעמיים הכנסתי את הפתק *מחל* למעטפה. כשראשי גבוה והחזה מתוח – שלשלתי את המעטפה לקלפי.




האמנתי שבחרתי את הממשלה שמייצגת אותי ואת הערכים שלי.
אהבת הארץ, אהבת המולדת, ציונות, ימין כלכלי – שוק חופשי מופחת רגולציה ועשיר בתחרות.
יותר מהכל, האמנתי שאני בוחר את האנשים שפשוט הכי נכונים לייצג אותי. לשמור עליי.
לא לשמור עליי רק במובן הפיזי הבטחוני של המילה, אלא לשמור על מה שאני מאמין בו.
לשמור על המדינה שלי יציבה ואיתנה כאשר הרגליים שמחזיקות אותה הם אותם ערכים בהם אני מאמין עד היום.


במהלך שירותי הצבאי שירתתי ביחידה מובחרת בצבא
(אותה יחידה שבה אני עושה עד היום מילואים, ורק בשנה האחרונה עשיתי למעלה מ-100 ימי מילואים)
ממה שמותר לספר, במהלך מבצע ״צוק איתן״, שימשתי בתפקיד קצין תודעה שהיה אחראי על העברת מסרים לצד השני באמצעים מיוחדים.
כחלק מההודעות שהעברנו, היו גם אזהרות לאוכלוסיה בעזה שהודיעה להם איפה ומתי אנחנו מפציצים כדי שאותם אזרחים יצאו משם.
באותו הרגע לא היה אדם מאושר וגאה ממני.


לימים כשלמדתי משפטים בטורונטו, לא היה אירוע אחד של ה-BDS שפספסתי כדי לחבל בכוונות שלהם.
לא פספסתי הזדמנות אחת להיות השגריר התורן של ישראל. נכנסתי למלחמות אינסופיות עם מי שרק העז להגיד מילה אחת נגד ישראל ותמיד באתי עם אותם הקלפים –
אנחנו המדינה הכי מוסרית בעולם. ואנחנו באמת כאלו.
אנחנו המדינה היחידה בעולם וכנראה גם בהיסטוריה, שלא רק שלא הרגה בכוונה אזרחים חפים מפשע, עוד מוסרת לאויב שלה את המיקום והזמן של ההפצצות כדי להימנע מכך.
תמיד אחרי ששאלתי את הקהל – מה היה קורה אם היה נופל טיל אחד בודד בניו יורק, היה משתרר שקט מוחלט.
אחרי כל ויכוח כזה הייתי הולך לישון בקלות. שינה עמוקה וטובה – יודע שגרמתי לעוד מישהו לדעת את האמת.


אבל אתמול לא יכלתי לישון.
הרגשתי שקרה משהו.
הרגשתי שנחצה קו, עוד אחד – אבל הפעם עמוק. עמוק אצלי בבטן.


אתמול כשישבתי במרפסת והשותפים דיברו ביניהם, אחת מהם אמרה שאין סיכוי שהיא תביא ילדים במדינה שלנו הרי מה יש אפילו לנסות, אם היא תביא ילדים זה רק בחו״ל.
וככה מהתחושה הזו הבנתי שעד כאן.


אין מצב שאנחנו נותנים לה לנצח. מופע הנבערות, הרעל והשנאה הזה צריך לחלוף מאיתנו – בטח מהמסכים.


ככה מתבטאת שרה בממשלה?
צרחות ואיומים המתאימים לאחרון העבריינים.
כינויי גנאי על סף הקללות, וכל זה למה? כי מישהו העיז להגיד לך משהו שהיה שונה ממה שאת חושבת?


את שרה בממשלת ישראל.
את תת אלוף במילואים!
את היית דוברת צה״ל, לעזאזל!
אם את מתבטאת, איך נבוא בטענות למישהו אחר?
מה נגיד להבא בתור שיקלל אותנו ברחוב?
מה נאמר לזה שישקר, שירמה, שיחתוך בכביש, שידחף, שיכה – מה נגיד?
מה אגיד לילדים שיהיו לי בעתיד? איך נחנך אותם? איך נלמד אותם להתווכח ולשמוע דעות אחרות? בהשראת מי?
בהשראת שרה בכירה בממשלת ישראל שאומרת – ״יא חתיכת…״ למגיש טלוויזיה (לא משנה בכלל מי) ככה בשידור חי. בלי בושה ובלי לחשוב פעם שניה.
מה נגיד אם ככה נראים המנהיגים שלנו?


תנו לי לגלות לכם משהו,
מתישהו ביבי יתחלף.
גם מירי רגב, גם אסנת מארק (שחושבת שהיא בתחרות מי יותר מפיצה רעל ושנאה עם מירי)
וגם מיקי זוהר הכוחני ילך מאיתנו.
וכן כן גם יאיר,גנץ ובוגי.
כולם מתישהו יתחלפו.
השאלה היא מה ישאר?
מה ישאר מהארץ היפה שלנו?
מה ישאר מאיתנו, מהחברה הישראלית המתפוררת והשסועה?


מירי,
מעולם לא השתתפתי בהפגנה.
את יודעת מה עשית מירי? אני אספר לך.
גרמת לי לרדת מהבית.
היום אני אלך ולא אזוז משם. לא אזוז עד שעד תזוזי.
אמנם אני לא מסכים עם הרבה דברים שנאמרים שם, ובטוח שגם עם חלק מהדעות.
אמנם אני אבוא מכיוון אחר, אבל אני אבוא עם אותה הכוונה – להילחם על המדינה שלי. להילחם על העתיד שלי ושל הילדים שלי.
לשמור על הערכים של המדינה שלנו איתנים וחזקים.


אף אחד לא יקח את המדינה שלי.
תני לי לחדש לך משהו השרה (תא״ל במיל׳) מירי רגב –
המדינה לא שלך ולא של אף אחד אחר.
המדינה היא שלנו. ימין ושמאל.
אני יודע,
אני יודע שהחלום שלך ושל דומים לך, שבטוחים שהם מורמים מעם ולא שווים לנו, זה שאנחנו – אותם בני נוער שגדלו והפכו להיות אנשים מלאים בערכים פשוט נתייאש.
אני יודע שהחלום שלך זה שאני ורבים וטובים כמוני נתייאש ואפילו נעזוב את הארץ. נשאיר אתכם פה לשלוט בעזרת פיזור רעל ופחד.


שומעת מירי?
לא יקרה.
אני אגיד לך יותר מזה,
אנחנו באים להחליף אותך.
באים להחליף אותך ואת כל הרעל. באים לשקם את מה שהרסתם.


כן אנחנו באים לעקוף, מימין.

94%
6%