אני גדלתי בבית זונות, פשוטו כמשמעו

"ההורים שלי היו מחלוצי סחר הנשים בישראל". הווידוי המצמרר של צעירה בת 33 בקבוצת הפייסבוק "הרוסים על הרוסים"

1 פוסטים
#

 

היום היא בת 33, אם לשלושה ילדים. בשנת 1991 עלתה לישראל מאוזביקסטאן עם הוריה ואחותה. כששאלו אותה בכיתה א' במה עוסקים הוריה, הסמיקה וניסתה להחליף נושא. כבר אז ידעה שמוטב לא לדבר על כך: ההורים שלה היו סוחרי נשים בזנות. 

 

 

בווידוי מצמרר שלה בקבוצת הפייסבוק "הרוסים על הרוסים", היא מספרת על שנות הילדות שלה שצילקו את נפשה לתמיד. "אני רוצה לבקש סליחה מכל מי שפגשתי בילדותי ולא עלה בדעתי להציל", היא כותבת.

קבלו את דבריה כלשונם.

 

***פוסט אנונימי***

אזהרת טריגר – זנות

בינואר 1991 עלינו לארץ מאוזבקיסטאן: אבא, אמא, אחותי ואני. עלינו ונקלטנו כאן בקיבוץ מדהים בצפון. משם אמי בחרה לעזוב ולאט לאט הגענו לחיפה.

אני בדיוק עליתי לכיתה א' כבר ואז הגיעה השאלה הזאת, די רגילה, ששאלו אותי: "במה עוסקים ההורים?"

פניי החווירו, "הם עובדים במלון, באכסניה", הייתי עונה ומיד כולי אדומה, מנסה להחליף את הנושא.

פתאום הבנתי את זה שאי אפשר לספר, וגם אם אספר זה יוביל רק לצרות.

במהלך השנים פה ושם, בכיתה, בשכונה ואפילו מידי פעם איזו מורה! היו מגלים וחיי היו הופכים לשחורים כי ההורים שלי עסקו בזנות!

הם זיהו את הפוטנציאל בין הארצות ומשם הם הפכו להיות מחלוצי תעשיית הסחר בנשים בישראל!

 

 

אני גדלתי בבית זונות! תרתי משמע! עם כל המשתמע בכך! החל מלטייל עם 8 זונות בקניון לתרגם להן כי הן לא מבינות עברית, ועד זה שהייתי מחביאה בילדותי נשקים בגינה לאימי…

הזוי נכון?!? גם לי!!

אני כבר בת 33 אמא בעצמי ל-3 ילדים!

מעבר לאלימות שגדלתי בה כלפי, המכות והקללות ברוסית, הפחד הקיומי הזה מאמא שלי, ממשטרה ששוברת את הבית, מעבריינים שיורים או שורפים להורים רכבים, רימונים…

בסוף ההורים נם התגרשו וניסו לרצוח אחד את השניה. הזיה!

ועם השנים, כשהזיכרונות מציפים אותי, אני פשוט לא מבינה בכלל: איך אפשר להיות כל כך רעים ולמה?

בית זונות

 

חלק מהנשים היו מגיעות ממצרים אחרי כמה כמה ימים של הליכה ברגל, חלקן נרצחו בדרך, רבות מהן נאנסו..  ואז מגיעות אלינו לבית, המומות מבוהלות, כמו חיות, ואני הייתי קטנה מביטה מהצד, מקשיבה.. ואז אפילו זה לא היה נראה לי לא בסדר בכלל.

חלק מהנשים השאירו בבית הורים זקנים וילד או ילדה שנשארו איתם והיו שולחות כסף כל חודש לממן את המשפחה שלהן על ידי זנות פה בארץ.

 

פעם בכמה חודשים, כשהבנות היו אוספות קצת כסף חוסכות, קונות מתנות הביתה להורים לילדים, אז דווקא אז אני זוכרת את כל העובדים של אמא שלי מתאספים ומסכמים ביניהם לתת להן היום לצאת לקניון איתי, ואז הם היו שוברים להן הכל בחדרים, קורעים, בוזזים את הדרכון, מעלימים הכל!!

כשהבנות חזרו סיפרו להן שהייתה פשיטה משטרתית והשוטרים עשו את זה, ונתנו להן, בוכות והמומות לגורלן,  לנקות הכל, לאסוף את מה שנותר.

לפעמים היו תקופות לא קלות עבור אותן נשים: דיכאונות, געגועים, חוסר חשק לעבוד…  ככה בבית אצלי היו רואים! וכאלו בנות היו מקבלות הפתעות מיוחדות: "כדורי חשק", אקסטות, כדי שיחגגו ויחייכו גם.

 

גדלתי בבית זונות
פשיטה משטרתית על מכון לשירותי זנות. צילום: דוברות המשטרה

 

אני גדלתי במקום הכי מכוער בעולם! בגיל 15 כבר גרתי בהוסטל ובהמשך פנימייה, אני לא בקשר עם אף אחד ממשפחתי וזה לא קשה לי.

קשה לי המחשבה על כל אותן נשים! על הילדים שלהן! על ההורים שלי! לעולם לא אוכל לסלוח למפלצת הזאת!!!! וגם לא למפלץ היותר "עדין" ממנה אבל זה יחסי… אני מצטערת על כל מה שהם גרמו לנשים ההן.

אני רוצה לבקש סליחה מכל מי שפגשתי בילדותי ולא עלה בדעתי להציל. היום אני מתמודדת עם פוסט טראומה כרונית קשה מאוד ומוכנה לעוד 1000 מחלות, רק שיעזבו אותי כל הזיכרונות והמחזות מילדותי.

בתמונה המטושטשת: אחותי, אני ואמא שלי.

94%
6%