אני אוהב מספרים. הייתי רוצה לחשוב שזה הדדי. פעם כשמישהו שאל אותי אם היה לי פעם קשר רציני, תיכף ומייד חשבתי על משואה ריבועית. וואו היא באמת מדהימה. ועוד אומרים שאוטיסטים לא חשים רגשות.

 

לאחרונה פגשתי מישהי שמרגשת אותי אפילו יותר ממספרים ראשוניים. בחורה אמיתית עם דופק והכל.

 

הרגשתי קליק מהרגע הראשון שהציגה את עצמה. קוראים לה שירה ואפילו לשם שלה אני מתחבר. אני אסביר למה. שירה בגימטריה זה 515. האחד זה אני, בודד במרכז. החמישיות בצדדים זה אנשים מסביב. חלקם מפנים את הפנים אלי, מחליפים ביניהם מבטים ברגע שמבחינים בזה שאני קצת מוזר. חלקם מפנים אלי את הגב, מתעלמים ממני כאילו הייתי אויר. אז יש לי חדשות לבשר לכם. אויר זה חשוב. אתם זקוקים לאויר. ומכיון שאין מספיק ממני לכולם. אני מציע שתתחילו לקחת נשימות עמוקות.

 

אף פעם לא הסתדרתי בקלות עם אנשים. קשה לי עם סמול טוק אני לא מבין את הצורך בזה. אני מפרש לא נכון סיטואציות חברתיות. לא מבין רמזים. לא מבין בדיחות בזמן. צוחק מוקדם מדי או לא צוחק בכלל. עם שירה זה אחרת. הכל הולך בקלות. זה כאילו תפרו אותה בשבילי, מעין קסם של מלאכים. היא מגלה בי עניין. היא מעודדת אותי להפתח ולספר על עצמי. השיחות איתה ממש מענינות היא מאוד בוגרת ויודעת הרבה. נראה לי שהחיבה היא הדדית אחרת לא היתה מזמינה אותי להפגש איתה. עד עכשיו ראיתי את העולם בגוונים של אפור, לא 50 אבל קרוב לזה. עכשיו העולם כולו התמלא בצבעים.  קודם לא הבחנתי בהם, כנראה שהסתתרו. זו תחושה חדשה. אני מרגיש חי יותר. לכל אחד מגיע להצליח לפחות פעם אחת. יש לי הרגשה שזו הפעם שלי.  אלוהים עשה שזה יצליח.

רוני בלאק

קראתי פעם שאם מתאהבים במישהי זה גורם להפרשת הורמון אהבה אצלה ובחלק מהמקרים גורם להתאהבות של הצד שני בחזרה. יכול להיות שזה מה שקרה עם שירה, אני מקווה לפחות.

 

זה טריק של האבולוציה שמאפשר לאנשים פחות נחשבים בהיררכיה החברתית, כמוני למשל, למצוא זוגיות ולהביא ילדים. אני רוצה בהזדמנות זו להודות לדרווין שמסדר לי בחורות. תמשיך כך. יש לך עוד.

 

לפני חודש עברנו דירה. אמא נישאה בשנית ועברנו לעיר אחרת. בתור אוטיסט אני לא אוהב להתמודד עם שינויים. מעדיף שגרה.  מצידי לחיות את אותו היום שוב ושוב. כל שינוי ולו הקטן ביותר יכול להוציא אותי מהכלים. פעם אחת אמא הכינה לי פיתה עם נקניק תה במקום סלמי. עכשיו אני לא בנוי לכאלה שינויים דרסטיים. ועוד נקניק ת-ה בתוך פ-י-ת-ה . טוב שלא הוסיפו סוכר ועירבבו את זה עם כפית. כעת תארו לעצמכם מזה המעבר דירה בשבילי.  זה אומר בית ספר חדש, אנשים חדשים, הכל משתנה. מבול של צרות, ואני רועד מקור ובלי מטריה. בהתחלה סירבתי ללכת לבית הספר.  יועצת בית הספר המליצה על מעקב פסיכולוגי ושנעשה את השינויים בהדרגה. כל פעם קצת יותר, בלי להעמיס עלי.    אז אמרתי שיש לי גם קושי להסתגל לשיעורי הבית. אם כבר אז כבר.

רוני בלאק

לרוב האוטיסטים יש תחומי עניין יחודיים. החיה האהובה עלי זו מדוזה. חיה מטורפת על כל הראש. היא מגניבה ברמות של גיבורי על. למדוזה אין לא מוח ולא לב, אלוהים היה עסוק באותה תקופה. הקטע המשעשע הוא שאנשים רואים אוטיסטים כמדוזות.  מעין חייזרונים קטנים כאלה, ללא מוח וללא לב. שקיות אשפה שצפות על פני המים. במקרה הטוב לא מזיקות, לפעמים קצת עוקצות. אז לא רק שאני לא נעלב מזה, זה אפילו מחמיא לי. קודם כל, זו חיה שהתקדמה יפה בחיים ביחס למה שהטבע נתן לה. "אין שכל אין דאגות" , מישהו אמר פעם. הוא התכוון לערסים, אבל נראה לי שזה תקף גם למדוזות. עכשיו אני מבין גם למה חלק מהמדוזות הן ארסיות. שמישהו יחלק להן גורמטים. אפשר לעשות מזה כסף. בין שלל היכולות שלהן המדוזה יכולה גם להתרבות עם עצמה. לחלק מאוטיסטים שיש להם קושי עם מגע עם אנשים אחרים זה ברמה של תכונת על. לדעתי זה מספיק כדי להכניס אותם לצוות של הנוקמים. הענק הירוק אל תדאג זה לא במקומך.

רוני בלאק

קראתי פעם שאנשים בודדים עושים מקלחות ארוכות יותר. המים החמים משמשים להם כתחליף לחום ואהבה. נראה לי שאני שיאן העולם במקלחות ארוכות.  אני אפילו מתבייש להגיד כמה, אבל בואו נגיד שזה מזל שירד השנה הרבה גשם.  אחרת היו שורדים פה רק גמלים וקקטוסים.

 

הפעם אני צריך לקצר את המקלחת.. זה יום חגיגי בשבילי, אני נפגש היום עם שירה יש לי הרבה מה לספר לה.

 

אמא נכנסת לחדר. נו, אתה מוכן לקראת הפגישה עם שירה. בוא נזדרז. זאת שעה של פקקים. יהיה חבל אם נאחר. שעת טיפול אצל פסיכולוגית זה הון תועפות..

 

הערת המחבר: אם אהבתם את הסיפור אשמח אם תשתפו אותו כדי להגיע לקהל רחב יותר.

מומלץ לקרוא את התגובות לפוסט. יש תגובות מעניינות. יש מסרים הקשורים לבעלי מוגבלויות שחשוב לי להעביר. אשמח אם תוסיפו תגובות משלכם. זה אף פעם לא יותר מדי. אני נהנה מכל תגובה ותגובה.

 רוני בלאק 

 

100%