שמות פרטיים שפחות הצליחו

היום בצהריים, יושבת בדייט בגינה ציבורית כי קורונה והכל מעפן.
מגיע כלבלב משוחרר מרצועה, משהו שמנמן ונמוך עם פרצוף מעוך, מרחרח את הפק״ל פיקניק שהבחור הביא ונראה מאוד מעוניין.
מלטפים אותו, משחקים איתו. עובר איזה זמן.
פתאום שומעים צרחות ברחבי הגינה: ״איתמר?! איתמר?! איפה אתה?! איתמר!!!״.
אומרת לבחור שזו בדוק הבעלים של הכלב שמחפשת אותו והוא מתווכח איתי שאף אחד לא קורא לכלב שלו איתמר.
אני קוראת לבחורה, שואלת אם היא מחפשת את הכלב שלה, היא רצה אלינו בהקלה ומרימה אותו.
הבחור שואל אותה למה קראה לו איתמר.
היא אומרת באדישות: ״אה, זה בגלל התערבות עם בעלי. הייתי בסוף תשיעי כשאימצנו אותו אז התערבנו מי ייתן שם לכלב ומי ייתן שם לילד. אני הפסדתי אז נתתי לכלב את השם שרציתי לתת לילד״.
שנינו כזה: ״איך קוראים לילד?!״
היא משפילה את המבט: ״מסי. האידיוט קרא לילד שלנו מסי״.
*כן, זה סיפור אמיתי