וידויים של דתיים HUJI
לפני בערך 5 שנים, הייתי מאוהבת קשות במישהו. באמת.

הייתי ילדה קטנה, בת 19-20, אבל ידעתי איפה שהוא עמוק שאני נועדתי לו והוא לי. דיברנו המון. שיתפנו סודות וחלומות, וגם הוא סיפר לי שהוא אוהב אותי.
אבל הוא היה בצבא, ואני הייתי בשירות, והחלטנו שאנחנו רוצים לדחות קצת את הצעד הבא ביחסים בינינו. אז בינתיים ניתקנו קשר קצת, בשביל להתרכז כל אחד בחיים שלו.

התקופה הזו הייתה תקופה קשה לי, מאוד מאוד. מי שעזרה לי בעיקר הייתה אחת החברות הכי טובות שלי, אולי הכי טובה. היא עזרה לי ותמכה בי לתקופה ארוכה.
אחרי תקופה, היא התחילה להגיד לי שאני צריכה לשכוח ממנו, לעזוב אותו ולעבור הלאה. היא גרמה לי להרגיש ממש רע, השיחות איתה כבר לא עזרו לי, הם רק הורידו אותי עוד למטה, אז רמזתי לה בעדינות שאני כבר לא מעוניינת בו והיא שחררה.

למרות שזו לא הייתה האמת.
האהבה שלי אליו מעכה לי את הלב, פחדתי שהוא יתפוצץ.

אחרי השירות, נסעתי לטיול לחו״ל, אתם יודעים, טיול אחרי שירות.
כשחזרתי ליישוב אני זוכרת ממש שהרגשתי שהולכים סביבי על ביצים. ידעתי שמסתירים ממני משהו. אחרי כמה ימים סיפרו לי

הבחור שהיה ועדיין הינו משאת נפשי התארס עם החברה לכאורה הכי טובה שלי.

אני לא חושבת שאני אפילו צריכה לתאר מה הרגשתי. רציתי לברוח, שהאדמה תבלע אותי. והחברה? כאילו כלום. מחבקת אותי, מזמינה אותי למסיבת אירוסין (!).
הוא לא סיפר לי, אפילו שלמרות הריחוק ידענו שאנחנו לא יוצאים עם אחרים.

אבל מה ששבר אותי באמת היתה העובדה שחברה שלי התנהגה כאילו כלום. לא שאלה אותי איך אני ארגיש לגבי זה, לא שיתפה אותי.
אחרי תקופה גם הבנתי שבעצם השכנועים שלה שאני אשכח ממנו היו בשביל שאני אפנה לה את השביל ללב שלו.

היום הם נשואים. היום יש להם ילד.
ואני עוד שבורה. אישה בת 25 עם לב שבור של ילדה. בגדו בי. עזבו אותו, חברה שלי בגדה בי.

אחרי מה שקרה יש לי בעיות מחויבות קשות, גם מול חברות וגם מול בני זוג. אני פשוט לא מצליחה לסמוך על אנשים.

אני עוד מאוהבת בו. הלב שלי עוד נמצא אצלו בכיס.

 

90%
10%